פרשת שמות מה כתיב למעלה וישבע יוסף וגומר והעליתם את עצמותי מזה וימת יוסף וגו' ויישם בארון במצרים ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה וגו' נ"ל לדרוש סמוכין עפ"מ שפירש מוזלה"ה וזרח השמש ובא השמש וגו' דאית' בגמ' רפ"ק דברכות ממאי דהאי ובא השמש ביאת שמשא הוא דלמא ביאת אורו הוא ופרש"י שיאור השמש וכו' ותוס' הקשו עלי' אי בזריחה הו"ל לכתוב וזרח השמש או לשון יציאה כמו השמש יצא על הארץ ומדנקט קרא ובא השמש היינו שקיעת החמה עכ"ד, ויש להבין טעם הדבר למה נקט זריחת השמש בשם יציאה ושקיעת השמש בשם ביאה איפכ' מסתבר' לקרוא זריחתה בשם ביאה שמאיר ובא לכאן ושקיעתה בשם יציאה שיוצא מכאן אבל יתבאר עפמ"ש חכז"ל למה חמה יוצאת במזרח ושוקעת במערב כדי לתת שלום לקונה שהשכינה במערב וא"כ כשיוצאת מקונה נקרא יציאה וכששבה לקונה שזו מקומה נקראה ביאה וז"ש הכתוב וזרת השמש (היינו במזרח) ובא השמש (במערב) ולמה נקרא שקיעתה במערב בשם ביאה עז"א הטעם ואל מקומו שואף זורח הוא שם שהשכינה במערב וזו מקומה ולכן נקרא ביאה עכ"ד, וז"ש עם ה' אלה ומארצו יצאו כי בא"י שם משכן כבודו ית' ע"כ כשגלו משם נקרא יצאו ממקומם, וא"כ קשה אהא דכתיב כאן בני ישראל הבאים מצרימה הכי זה מקומם שנקרא באים, אבל יובן כי הקשה הזוהר מ"ש יעקב ושכבתי עם אבותי ונשאתני ממצרים תמן תנינא מאן דנפיק נשמתי' ברשותא אחרא ואתקבר בארעא קדישא עליו כתיב ותבואו ותטמאו את ארצי אר"י שאני יעקב דשכינה אחידא בי' כדכתי' אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך וגו' וזש"ה וישבע יוסף וגו' והעליתם את עצמותי מזה ושלא תקשה גם על יוסף קושית הזוהר הנ"ל לז"א וימת יוסף וגו' ויישם בארו"ן במצרים היא השכינה כדכתי' הנה ארו"ן הברית אדון כל הארץ (עי' של"ה) ועז"א ואלה שמות בני ישראל הבאי"ם מצרימה וא"ו מוסיף על ראשון ששם השכינה ע"כ שם תקומם ולכך נקראו באו"ם את יעקב (שנא' לו אנכי ארד עמך וגו') איש וביתו בא"ו קוב"ה ופמליא דיליה ויוסף היה במצרים שהיה מרכבה לשכינה ובני ישראל פרו וישרצו וירבו וגו' לכן נקרא גם בקוב"ה ופמלי' דיליה בא"ו והבן:  ואלה שמות ב"י וגו' יש להבין ל"ל הא כבר כתבו למעלה פ' ויגש ועי' רש"י וב) ויקם מלך חדש ופי' חז"ל וכן התרגום די לא תקיים גזירת יוסף צריך להבין איזה גזירה (ג) אומרו הנה עם ב"י רב ועצום ממנו הבה נתחכמה לו פן ירבה וגו' וכאשר יענו אותו כן ירבה צריך ביאור: ונ"ל עפימ"ש התבו"ש מס' ר"ה לפרש לך לך וגו' ואעשך לגוי גדול כי אמרו חז"ל כינוס לצדיקים נאה להם ולעולם פיזור לרשעים נאה להם ולעולם הטעם כי העולם נידון אחר רובו וצדיקים בני עלי' המה מועטים לכן כינוס לצדיקים שהם קבועים במקומם נאה להם ולעולם דכל קבוע כמחצה על מחצה ואז רב חסד מטה כלפי חסד אבל פיזור לצדיקים ואינם קבועים כ"א נעים ונדים אז ח"ו העולם נידון אחר רוב רשעים ורשעים להיפך פיזור נאה להם והנה לך לך פרש"י לטובתך וקשה מה זה טובה הלא אחד הי' אברהם והנפש אשר עשו מועטים ואומות העולם רשעים, ועד עתה היה קבוע ואם ינוד על כנפי הנסיעה אז יהא פיזור